במאמר הזה▾
אלבום התמונות המשפחתי נולד במאה התשע עשרה מתוך צורך פשוט ומעשי. עוד לפני שלמשפחות היו מצלמות ביתיות, אנשים יכלו פתאום להרשות לעצמם פורטרטים קטנים וזולים, והיה צריך מקום בטוח לשמור אותם. הדרך שבה כרכנו ושמרנו את התמונות האלו לאורך הדורות מלמדת עלינו לא פחות מהתמונות עצמן.
השיגעון הוויקטוריאני שהוליד את האלבום
בשנות החמישים של המאה התשע עשרה מצאו צלמי סטודיו שיטה להדפיס כמה תמונות קטנות וזהות על לוח זכוכית אחד. ההדפסים הקטנים האלה הודבקו על גבי קרטון קשיח ונקראו כרטיסי ביקור (cartes de visite). אנשים אספו תמונות של בני דודים, סבים, וגם של אישים מפורסמים, והחליפו אותם ביניהם בביקורים חברתיים.
בגלל שלכל הכרטיסים היה גודל אחיד וקבוע, כורכי ספרים החלו לייצר אלבומים כבדים עם חלונות חתוכים מראש. פשוט החלקתם את הכרטיס לתוך הפתח, בלי שום צורך בדבק.
האלבומים האלה כללו דפי קרטון עבים, סוגרי מתכת וכריכות עור מעוטרות. המשפחות הניחו אותם בסלון כדי שאורחים יוכלו לדפדף בהם בשבתות ובחגים. במובנים רבים, זה היה הפיד החברתי של הימים ההם, שדרכו המשפחה הציגה את עצמה לעולם.
תמונות ספונטניות ועידן הדפים השחורים
בתחילת המאה העשרים הופעת המצלמות הניידות שינתה הכל. הצילום יצא מהסטודיו הנוקשה אל הרחוב ואל החיים האמיתיים. אנשים רגילים התחילו לצלם תמונות יומיומיות: טיול של שבת, רכיבה על אופניים, פיקניק או הילדים שמשחקים בחצר.
הפתחים המוכנים באלבומים הישנים כבר לא התאימו לגדלים המשתנים של התמונות החדשות. כך נולד אלבום הדפים השחורים המוכר, שליווה משפחות רבות לאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים. אלה היו אלבומים עם דפי בריסטול כהים ועבים, קשורים יחד בחוט שרוך פשוט שעבר דרך חורים בצד הדף.
ההורים הדביקו את תמונות השחור לבן בעזרת פינות הדבקה משולשות קטנות, כך שגב התמונה נשאר נקי לחלוטין. על גבי הדפים הכהים נהגו לכתוב הערות בעט לבן או בעיפרון בהיר: שמות, מקומות ושנים. עבור מי שמתחיל תהליך של תיעוד שורשים, למידה של how to write family history מתחילה פעמים רבות דווקא בפענוח הכתובות הקצרות האלו.
האלבומים השחורים האלה שבירים מאוד כיום. החומציות של נייר העץ גורמת לו להתייבש עם השנים, והשוליים נוטים להתפורר או להישבר כשמעבירים דף מהר מדי.
אלבום הדביקון והדפים שנצמדים
בשנות השבעים הגיע פתרון שנראה אז קל ונוח: אלבום הדבק המגנטי, או בשמו הנפוץ בארץ, אלבום דביקון. למרות השם, לא היו שם שום מגנטים. כל דף היה עשוי קרטון מצופה פסי דבק דביקים, ומעליו שכבה שקופה של ניילון נצמד.
הרמתם את הניילון, הנחתם את התמונות הצבעוניות על הדבק, והידקתם את הניילון בחזרה. בשנות השמונים והתשעים כמעט כל בית בישראל תיעד ככה ימי הולדת בגן, מסיבות בר מצווה, טיולים בצבא וחתונות.
הבעיה היא שהאלבומים האלה מסוכנים לתמונות. הדבק מכיל חומרים חומציים שחודרים לתוך נייר הצילום עם השנים. ציפוי הניילון פולט גזים שגורמים לתמונות לדהות או לקבל גוון כתום וצהוב. כשפותחים היום אלבום משפחתי כזה, מגלים פעמים רבות פסים דביקים שנדבקו לתמיד לגב התמונה, וריח חריף שמזכיר חומץ.
איך לחלץ תמונות דבוקות בלי לקרוע אותן
אם מצאתם תמונות שנשארות צמודות לדפי הדביקון, אל תמשכו אותן מהפינות בכוח. משיכה כזו תעקם את התמונה ותקרע את שכבת הנייר האחורית.
לפני שמפעילים כוח, בודקים קודם את מצב הדבק:
- הניחו אצבע נקייה ויבשה במרכז התמונה.
- לחצו קלות כלפי מטה ונסו להזיז את התמונה שבריר מילימטר הצידה.
- אם התמונה זזה מעט, הדבק כבר יבש ואפשר להרים אותה בעדינות רבה.
- אם התמונה לא זזה בכלל, הדבק הפך לאחד עם הנייר.
כשתמונות תקועות חזק, משתמשים בחוט דנטלי דק ללא שעווה. לוקחים חתיכת חוט, כורכים אותה היטב סביב שתי הידיים, מחליקים אותה מתחת לפינת התמונה, ומנסרים בעדינות מצד לצד בצמוד לדף האלבום. החוט פורס את שכבת הדבק היבשה בלי לקמט או לשבור את נייר הצילום עצמו.
להכניס את האלבומים הישנים לאירוע המשפחתי הבא
כדי לשמור על התמונות באלבומים ישנים צריך קודם כל לסרוק אותן. עותק דיגיטלי מגן עליהן מפני שחיקה, בלאי, או נזקי מים ולחות. יחד עם זאת, קבצים ששוכבים בתוך תיקיות במחשב או בטלפון לא יוצרים את אותה תחושת יחד שיצר אלבום שמונח על שולחן הסלון.
לקראת אירוע משמעותי, כמו יום הולדת שבעים, חתונת זהב או אזכרה, בחירה נכונה מתוך התמונות הסרוקות יכולה לספר סיפור חיים שלם. כשמתחילים לאסוף חומרים לאירוע, המדריך שלנו על choosing photos and videos for your film עוזר להבין איך לבחור את הרגעים הנכונים ואיך לסדר אותם בקצב מדויק. שירות Linof הופך את התמונות המשפחתיות הישנות והסרטונים שלכם לסרט קצר ומרגש עם מוזיקה, תנועה חיה, כותרות פתיחה וסיום, והאנימציה הראשונה היא בחינם. סרט כזה מאפשר לכל האורחים באולם לחוות יחד את התמונות על המסך הגדול.
שמירה על האלבומים המקוריים לשנים הבאות
גם אחרי שסרקתם הכל, כדאי לשמור היטב על האלבומים המקוריים עצמם. הקובץ הדיגיטלי מתעד את המראה של התמונה, אבל האלבום הפיזי שומר את הקול של מי שיצר אותו. מי שבחר את התמונות, גזר אותן, סידר את הסדר ורשם את הכיתובים השאיר אחריו עדות אישית על מה שהיה חשוב לו.
כדי שהאלבומים יישארו שלמים גם לדור הבא, כדאי להקפיד על כמה כללים פשוטים:
- העמידו אלבומים בצורה זקופה על מדפים יציבים, והימנעו מאחסון במקלטים לחים או במחסנים חמים.
- שמרו על החדר בטמפרטורה נעימה והרחיקו את הספרים מאור שמש ישיר.
- הניחו דפי פרגמנט נטולי חומצה בין דפים דביקים אם עדיין לא הספקתם להפריד את התמונות.
- באלבומים ישנים עם דפים שחורים, דפדפו דרך שולי השדרה הפנימיים ולא דרך הקצוות החיצוניים, כדי למנוע שבירה של הנייר.
לשבת אחר הצהריים ולדפדף באלבום ישן יחד עם ההורים או הסבים מחבר בין זמנים שונים. הספרים עצמם אולי מתיישנים, אבל הזיכרון המשפחתי שהם שומרים בתוכם נשאר חי וקרוב בדיוק כמו ביום שבו הדביקו את התמונה הראשונה.
שאלות
למה דפי דביקון ישנים הורסים תמונות?+
הדבק ששימש באלבומים האלה מכיל חומציות גבוהה שמפרקת את נייר הצילום במשך הזמן. בנוסף, כיסוי הניילון השקוף פולט חומרים כימיים שגורמים לצבעי התמונה להצהיב, לדהות ולהפוך לשבירים.
איך מפרידים בבטחה תמונה שנדבקה לדף אלבום ישן?+
אין למשוך את התמונה מהפינות, כי הנייר ייקרע. הפתרון הבטוח הוא להחליק חוט דנטלי דק ללא שעווה מתחת לתמונה, ולנסר בעדינות מצד לצד עד שהדבק נפרד מבלי לקמט את התצלום.
איך הכי נכון לאחסן אלבומים ישנים עם דפים שחורים?+
הניחו אותם זקופים או שטוחים במקום יבש ומוצל בתוך הבית, ולא במחסנים או בבוידעם שסובלים מחום ולחות. כשמעיינים בהם, הפכו את הדפים בזהירות דרך השוליים הפנימיים הקרובים לשדרה כדי שהקצוות היבשים לא יתפוררו.
נכתב על ידי
Yarden Cohen
